כשהתחלתי בכתיבת הבלוג , באופן אינטואטיבי קראתי לו - יומן מסע ,
מזה שנתיים ( ואולי קצת יותר ) אני עסוק בעוד מסע בחיי- מסע בשביל ישראל .
התחלתי בנק' הכי צפונית של השביל ולפני שהתחיל הקיץ המתיש הזה , הגענו קצת דרומית לצומת בית קמה .
והקמת עסק אינטרנטי – "המזווה" – מעדנייה ישראלית על גלגלים , מקבל משמעויות נוספות ודומות למסע האישי שלי בשביל ישראל .
כל העליות והירידות ( הפיזיות והנפשיות) הקטעים הקלים , הקשים, היפים יותר ואלו שפחות ,
הליכות של שיעמום והליכות של כייף ועניין,
הליכות של "צריך להגיע לסוף כבר" וכאלו של " הלוואי שלא ייגמר..."
ההבדל היחיד הוא שהקמת העסק נמשכה באופן רצוף 9 חודשים ( כמו הריון) ללא הפסקה ובקו אינטנסיבי אחיד .
ואילו שביל ישראל – בקיץ נחים , כי מי יכול לצעוד בחום הזה? בשאר חודשי השנה משתדלים שזה יקרה בכל סופ"ש שני , וגם אז זה לא תמיד קורה מכל מיני אילוצים ...
וכך השביל נמתח לו על פרק זמן בלתי מוגבל .
וכך נוצרת לה ההזדמנות להשוות בין שני מסעות אישיים בחיים האחד איטי ונינוח והשני במרוץ מרתון ארוך , ומה זה עושה לי ? ואיך מתמודדים?
אז העסק נפתח , ובשעה טובה אנחנו כבר מאחורי ההזמנה הראשונה ( כן ירבו טפו טפו טפו...)
ומתחיל פרק ב' של יומן המסע הזה .
מי ידע מה יילד יום ואיך הוא ייראה. ?
ההשוואה שלך בין המסע בשביל ישראל לבין המסע השני שלך - הקמת העסק מאוד מעניינת. בכלל, אני בדעה שכל מה שאנחנו עושים כאן במהלך חיינו הקצרים הוא מסע, ולדעת להקביל בין התהליכים עושה את הוא עוד יותר מעניין. בהצלחה עם העסק ועם שאר המסעות!
השבמחק